גזר דין בתיק ת"פ 31256-07-11

רקע

1.         הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק") ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם והמתלונן הינם אחים. ביום 15.7.11, ובחניית בית אחות הנאשם והמתלונן, דחף המתלונן את הנאשם. בתגובה, הכהו הנאשם במכת אגרוף בפיו. המתלונן נפל ארצה ואז אחז הנאשם בקרש והכה באמצעותו את המתלונן מספר פעמים, בעוד זה שוכב על הקרקע.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלונן המטומות בפיו, בלסתו ובלחיו וכן נגרם שבר לשן בפיו. המתלונן נזקק לביצוע שחזורים בעצמות פניו מחמת התנהלותו האלימה של הנאשם.

דיון, הרשעה וגזירת דין

3.         במוקד הדיון ניצבות שאלות הרשעת הנאשם בדין וסוג העונש שיושת עליו. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מהמלצות שירות המבחן וממכלול נסיבות המעשה והעושה, שוכנעתי כי ראוי להרשיע את הנאשם בעבירות בהן הודה ולהשית עליו, בין היתר, ענישה גמולית בדמות מאסר לריצוי בעבודות שירות.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

4.         בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ המאשימה להשית  על הנאשם עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלונן.

ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת המעשה על התוצאות הקשות שגרם למתלונן ונטען כי רק באמצעות ענישה מחמירה ניתן יהיה למגר את תופעת האלימות שהפכה לנגע בחברה הישראלית.

אשר להמלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם ולהשית עליו צווי של"צ ומבחן וכן פיצוי למתלונן, נטען כי זו אינה עולה בקנה אחד עם השיקולים שיש לשקול לחובת הנאשם וכי עניינו אינו תואם את המבחנים הקבועים בדין אשר לביטול הרשעתו.

5.         בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ הנאשם לאימוץ המלצות שירות המבחן. הודגשו שירותו הסדיר של הנאשם בצה"ל, נסיבות חייו הקשות, הודייתו שניתנה בהזדמנות הראשונה, נטילתו אחריות מלאה על מעשיו, התיקון המשמעותי שהוכנס בכתב האישום, על האלימות בה החל המתלונן עצמו, והעדר תכנון מוקדם ממעשי הנאשם.

עוד הדגיש הסנגור את התרשמויות שירות המבחן אשר לחריגות המעשים על רקע נוף חייו של הנאשם, שאיפותיו הנורמטיביות, עברו הנקי והעדר בעיה קבועה של שליטה בכעסים.

הסנגור הפנה לדינאמיקה המשפחתית המורכבת ולהיות הנאשם הגורם המקשר בין בני המשפחה וציין כי החמרה בענישתו תגביר טינה שאינה במקומה, גם כפי התרשמות שירות המבחן.

בנוסף, הודגש כי הנאשם נעצר לראשונה בחייו בגין תיק זה לתקופה של כחודש ימים, מהלך שטלטל וזעזע אותו, כמו גם שהה בתנאים מגבילים למשך כ- 6 חודשים.

הסנגור הפנה אף לסיכון הנמוך להישנות המעשים ולהתרשמויות מפקדי הנאשם מהתנהלותו במסגרת הצבאית.

לעניין החזרה המתבקשת מהרשעת הנאשם, נטען כי הרשעה בדין תכתים את עתידו, והוא ייאלץ "להילחם על כל דבר" כפי שעשה עד כה, כשפסגת רצונותיו הינה השתלבות בשירות קבע, כשהצבא נתפס בעיני הנאשם כמסגרת עוטפת וחמה. עוד נטען כי הנאשם מעוניין להשתלב בלימודים ועסקינן באדם צעיר שכל עתידו לפניו.

6.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, ציין את מודעותו לחומרת מעשיו, הבטיח כי לא ישוב לדרך האלימות וביקש להתחשב במכלול הנסיבות.

מתחם העונש ההולם

7.         טרם הדיון בסוגיית הרשעת הנאשם בדין, ראויה ההפניה למתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע. זאת, כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' לחוק ובהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק. קודם לכל, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע ממעשי הנאשם, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.